<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימן ו'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק לפיכך צריכה [שני] עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש.
<h2>דף יג.</h2>
וכל אשה שמרבה לבדוק עצמה ואע"פ שיש לה ווסת קבוע הרי זו משובחת שאיפשר שיבא הדם בלא עת הווסתות ואם לא בדקה בין באונס בין ברצון הרי זו בחזקת טהורה עד שתבדוק ותמצא טמאה. ואפילו עבר עליה ווסתה אם מצאה עצמה טהורה לכשתבדוק הרי היא טהורה. ואם נמצאה טמאה מונה לה משעה שבדקה.
<h2>דף טז.</h2>
האשה שהשתינה דם עם מי הרגלים בין שהשתינה והיא עומדת בין שהשתינה והיא יושבת ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת והיא טהורה הרגשת מי רגלים היא זאת שאין מי רגלים מן המקור ודם זה דם מכה שיש לה בחלוחלת או בכוליא. וכל הרואה דם מחמת מכה שיש לה במקור אפילו ראתה בעת ווסתה היא טהורה והדם טהור שהווסתות מדבריהן.
<h2>דף טז:</h2>
שמשה מטתה וקנחה עצמה ואבד העד לא תשמש פעם שניה עד שתבדוק עצמה בעד תחלה שמא היה דם בעד שאבד. הניחה העד תחת הכר או תחת הכסת ונמצא עליו דם אם משוך טמאה שחזקה שמן הקנוח הוא ואם עגול טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר. הניחתו תחת יריכה בין כך ובין כך טמאה ואין חוששין לדם מאכולת ואפילו סחטה (או) [אותו] בירכיה. קנחה עצמה בעד שאינו בדוק לה [ולא ידעה אם היה עליו דם קודם שתקנח בו או לא היה] (אם היה בו קודם לכן) ונמצא עליו דם אם היה כגריס ועוד טמאה פחות מכן טהורה שאין זה אלא דם מאכולת. והמשמש מטתו פעמים רבות אין צריכין לבדוק בעד שלהן בכל ביאה וביאה [אלא מקנחין אחר כל ביאה וביאה] ולמחר יבדקו עדיהן ואם נמצא דם על אחד מהן טמאה.
<h2>דף נז:</h2>
האשה שהשתינה דם עם מי הרגלים בין שהשתינה והיא עומדת בין שהשתינה והיא יושבת ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת והיא טהורה הרגשת מי רגלים היא זאת שאין מי רגלים מן המקור ודם זה דם מכה שיש לה בחלוחלת או בכוליא. וכל הרואה דם מחמת מכה שיש לה במקור אפילו ראתה בעת ווסתה היא טהורה והדם טהור שהווסתות מדבריהן.
<h2>דף נח:</h2>
שמשה מטתה וקנחה עצמה ואבד העד לא תשמש פעם שניה עד שתבדוק עצמה בעד תחלה שמא היה דם בעד שאבד. הניחה העד תחת הכר או תחת הכסת ונמצא עליו דם אם משוך טמאה שחזקה שמן הקנוח הוא ואם עגול טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר. הניחתו תחת יריכה בין כך ובין כך טמאה ואין חוששין לדם מאכולת ואפילו סחטה (או) [אותו] בירכיה. קנחה עצמה בעד שאינו בדוק לה [ולא ידעה אם היה עליו דם קודם שתקנח בו או לא היה] (אם היה בו קודם לכן) ונמצא עליו דם אם היה כגריס ועוד טמאה פחות מכן טהורה שאין זה אלא דם מאכולת. והמשמש מטתו פעמים רבות אין צריכין לבדוק בעד שלהן בכל ביאה וביאה [אלא מקנחין אחר כל ביאה וביאה] ולמחר יבדקו עדיהן ואם נמצא דם על אחד מהן טמאה.
<h2>דף סה:</h2>
האשה שראתה דם בשעת תשמיש לכשתטהר מותרת לשמש פעם שנייה ושלישית ראתה דם בפעם שלישית ואין בה כדי לתלות בו כגון שלא שמשה בשעת ווסתה [או] סמוך שאין לתלות לווסתה. או שלא היה שם מכה שאין לתלות במכה אסורה לשמש עם בעל הזה לעולם ותתגרש ממנו ותנשא לשני. נשאת לשני וראתה כסדר הזה ג' פעמים תצא ממנו ותנשא לשלישי נשאת לשלישי וראתה כסדר הזה ג' פעמים תצא ממנו ואסורה לכל אדם עד שתחיה מחולי זה כיצד בודקת עצמה אם נתרפאת אם לאו מביאה שפופרת של אבר ופיה רצוף בתוכה ומכנסת השפופרת עד שיכולה ומכניסה לתוך השפופרת מכחול ומוך שמונח על ראשה ודופקת [ודוחקת] אותו עד שיגיע המך לצואר הרחם ומוציאה המוך אם נמצא דם בראש המוך בידוע שהדם שרואה מן המקור הוא ואם לאו בידוע שהדם מדוחק הצדדין וטהורה היא ומותרת להנשא לאחר. ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא ותהיה מותרת לבעלה. ואע"פ שהדם יוצא בשעת תשמיש מהמקור.
